יום שישי, 13 באפריל 2018

דרשות לפרשת השבוע - ספר ויקרא

קריאתן של פרשות השבוע, ופרשות החגים והמועדים, מצעידה אותנו במסלול מעגלי דרך רובדי התורה והמסורת הפרשנית הצומחת ממנה. מבראשית ועד אחרית, ושוב אל הראשית. פרשות השבוע מעניקות לכל שבת את תכניה הייחודיים. הן והפטרותיהן קוראות לנו ללמוד וללמד, לשמור ולעשות, לחדש ולקיים את מצוות-חיינו שלנו. 

תזריע-מצורע: זאת תורת המצורע

אחרי מות-קדושים: אני ה' אלוהיכם
האתגר שהפרשה מציבה לפנינו כפול. ראשית, אנו מצוּוים לאמץ נורמות ראויות, לקיים חברת צדק ומשפט, חסד ואהבה. זו משימה כבירה, שאנו עומדים בה רק במשורה, רק לעתים. זו משימת חיים שלעולם ניצבת בפנינו ותובעת את מילויה. לא בכדי באה המילה 'קדושים' עם מלת העתיד-ציווי 'תהיו'. אבל זהו רק פן אחד של האתגר, פן המשותף לתפיסות חילוניות ראויות ודתיות ראויות, פן המעוגן כולו במציאות חיינו האנושית-הארצית. יש לאתגר פן נוסף. שהרי, אנו מצווים לעשות כל זאת תחת שמי נוכחותו של האל בחיינו, בהקשר שקובעת עמידתנו נוכח האל. אם לא נאמץ נורמות אלה נחיה חיים פגומים, חיי עוול. אם לא נציב מול עינינו את נוכחות האל הקדוש בעולמנו ובחיינו, נחיה אולי חיים ראויים, אך לא נקיים את מצווֹת חיינו, לא נעניק למעשינו הראויים את אותו ממד שבזכותו מותר לנו לברך "אשר קדשנו במצוותיו". לא אחת קשה לנו לעמוד בפן זה, גם כשאנו חשים שמעשינו ראויים-מיסודם. לא אחת קשה לנו לחוש שנוכח אלוהינו אנו עושים זאת, שמה שלאחרים הוא נורמה ראויה – לנו הוא מצווה. זהו מאבק יום-יומי, מאבק על משמעות חיינו וקידושם. לא תמיד נצליח בו, לא אחת תהא ידנו על התחתונה. אולם אם נוכל לו, ולו פעמים אחדות בחיינו – אפשר שחיינו יקודשו, אפשר שראוי יהיה לנו לומר בלב שלם שה', אלוהינו הוא.

לדרשה במלואה לחצו כאן 
לדרשה לפרשת אמור ולחג העצמאות לחצו כאן 
אמור: בין קודש לחול ובין טמא לטהור

יום חמישי, 12 באפריל 2018

יום הזיכרון לחללי צה"ל ונפגעי פעולות האיבה

אחדוּת-הזיכרון ערב חג-העצמאות
בדור הנוכחי נמוגה תודעת-האחדות, האמתית או המעושָה, שליוותה את המאבק לעצמאות ישראל ואת המהלכים לכינונה של החברה הישראלית. ייעודה של המדינה שהקמנו ודמותה של החברה שאנו מעצבים – נתונים במחלוקת קשה וכואבת.  תהליכי שחיקה חמורים מחלישים את הדמוקרטיה הישראלית ומאיימים לעוות לבלי הכר את דמותה היהודית. מהלכי ההפרטה הכלכלית והתרבותית שוחקים בהתמדה את הסולידריות בין קבוצות בחברה ומאיימים על לכידותה. מלחמות-ישראל ופעולות צה"ל שוב אינן זוכות בהכרח לקונצנזוס בקרבֵנו. כשאנו חוגגים את חגי-ישראל יחד עם עדות וקבוצות אחרות בעם היהודי, אנחנו מודעים יותר ויותר לפער הנִבְעֶה בין האופן שבו כל אחת מהן מפרשת אל תוך חייה מושגי-ערך כתורה, חירות, התחדשות, צדק, תשובה וגאולה. הלשון היהודית המשותפת ליהודים בארץ ובתפוצות מחדדת את ההבדלים ומעמיקה את הפערים; הלשון הישראלית המשותפת לכל בנותיה ובניה של החברה הישראלית מבטאת את התהומות הנפערים בין יהודים לערבים, בין עשירים לעניים, בין דתיים לחילוניים, בין נאמני הדמוקרטיה לשואפי האתנוקרטיה, בין אנשי-שלום להוזֵי משיח.
דווקא בתוך מציאות זו, הנעשית קשה ומורכבת משנה לשנה, עלינו לזכור ולהזכיר, שלמרקם רב-גוני ורב-ממדי זה לא יהיה קיום, אם לא נשכיל לשמור על תודעת האחריות המשותפת, על הנכונות  לצאת-חוּשים להגנת חיינו, מדינתנו, משטרנו הדמוקרטי וחברתנו המתחדשת. עדיין אנו נאבקים על קיומם של אלה. עדיין אנו מצוּוים ללמד ידינו מלחמה כדי שנוכל להיאבק למען כינון השלום. עדיין מצוּוה כל דור להיות נכון לסכֵן חייו למען קיומו של כל זה. עדיין נכונו לנו קרבנות. עדיין אנו מקימים את מדינתנו ואת חברתנו. עדיין אנו כמהים להיות עם חופשי בארצנו.
יום הזיכרון לחללי מערכות ישראל ונפגעי פעולות האיבה לא בא להשכיח תחת מעטה של "אחדות" מזויפת את אמיתוֹת-חיינו ואת המאבקים המפלגים אותנו. הוא אינו בא לשמש תחליף לחשבון-הנפש שחג-העצמאות צריך לעורר בנו. אדרבא, יום הזיכרון צריך להניח את התשתית למעשה חיוני זה. ביום זה אנחנו מצוּוים לעמוד יחדיו ולכבֵד את זכרם של אלה שנפלו ושנהרגו משום שהיו ישראלים, שמסרו נפשם על עצם קיומנו, שציוו לנו את החיים. עמידת-הזיכרון המשותפת, בלב אחד וכעם אחד, הושטת היד המנחמת והאוהבת למשפחות הנופלים וההרוגים, המאמץ להביט אל מעבר למחלוקות ולשסעים – הם הבסיס העמוק לחשבון-הנפש שלמחרתו של יום הזיכרון ושל כל יתר ימות השנה. הם צו חיינו.
והרי זה עומק-משמעותו של דְברהּ של המסורת: יהי זכרם ברוך!



חג העצמאות

ולא תקיא הארץ: דבר תורה לחג העצמאות
מראשית חודש ניסן ועד לחג השבועות אנו מהלכים בנתיביו המרכזיים של זיכרון-העבר היהודי. אנו עושים זאת, שנה שנה, כדי לעצב לאורו הווה ראוי, כדי לכונן בעזרתו עתיד מקוּוה. אין זה מסע של נוסטלגיה, ועיקרו אינו בכופתאות ובריטואלים. אלה נועדו לסייע לנו לאמץ מחדש, בלא כחל סרק, בלא רתיעה, את סיפור חיינו, את הסיפור המחייה שלנו. אל מול כוחות ההרס האדירים המאיימים על החברה הישראלית מתוכה, אנו נקראים לשוב אל היכולת לדעת עצמנו כמעוגנים בכל ישותנו בארץ הזאת, ובו בזמן לדעת שלא יכול להיות קיום לחברה המתירה – במעשה ובמחדל – פעולות טרור של "תג מחיר" נגד מי שאינו יהודי ונגד מה שמייצג דתות אחרות; שלא תהיה תקומה לחברה שאינה מכוננת עצמה על ברכי התביעה לצדק חברתי ולהגנת כל "גר", "יתום", ו"אלמנה"; שלא יוכל להיות עתיד למדינה המבוססת על כיבוש ודיכוי. "בכל דור ודור חייב אדם לראות עצמו כאילו הוא יצא ממצרים" (משנה, פסחים, י, ה). בכל דור ודור חייב כל איש לקנות את זכותו להיות בנה של המסורת, מצוּוה כל אישה לעצב את חייה לאור הציווי העולה ממנה. בכל שנה ושנה אנו נקראים לשאוב ממעייני החירות והמצווה את הכוח להיאבק על יכולתנו ועל זכותנו לחיות "לשנה הבאה בירושלים הבנויה; לשנה הבאה בירושלים של שלום". 
לדרשה המלאה לחצו כאן 

תפילת 'על הנסים' לחג העצמאות
על הניסים ועל הפורקן ועל התשועות ועל הנחמות שעשית לאמותינו, לאבותינו ולנו בימים ההם ובזמן הזה;
על ששבנו לבנות ולהיבנות במולדתנו, בית חיינו, אחרי אלפי שנות גלות;
על תעצומות נפש של עם מוכה וחבול, נרדף ומבוזה, שמתהומות גיא-ההריגה קם והעפיל אל תקומה ועצמאות, הגנה ובניין;
על גבורת לוחמים שחרפו נפשם וציוו חיים;ּ
על קיבוץ גלויות מארבע כנפות הארץ ועל עושר העֵדות והשבטים, האמונות והדעות, המסורות והתפילות שחוטיהם נשזרים יחדיו לרקמה עתיקה ומתחדשת;
על תחיית רוחנו, על תקומת תרבותנו ולשוננו, ועל פריחת היצירה בקרבנו;
על עוז רוחם של מייסדי מדינתנו להצהיר בפני דורות עם ישראל ובפני אומות העולם שנשתית מוסדותינו ומשפטנו על יסודות החירות הצדק והשלום, לאור חזונם של נביאי ישראל;
על שאנו שמים מבטחנו בצור ישראל, השם נפשנו בחיים למען לא תימוט רגלנו;
על האמונה והתקווה, על השאיפה לשלום בין בני שרה לבני הגר, ועל כיסופי הגאולה המפעמים בנו ומכוננים מצעדנו.


בארץ ישראל קם העם היהודי: מדרש על דברי הכרזת העצמאות

ברוך שומר הבטחתו לישראל (בעקבות סידור 'העבודה שבלב)

מדינת ישראל כבית לאומי לעם היהודי וכמדינת כל אזרחיה; הרהורים לחג העצמאות

יום ראשון, 18 במרץ 2018

להתייצב מול איום הגירוש של מבקשי המקלט

ויהי ידיו אמונה: המסורת היהודית וגירוש מבקשי המקלט

עשרות אלפי המהגרים – פליטים, מהגרי עבודה, מבקשי חיים – שהגיעו אלינו מצַווים עלינו לשוב אל תשתיות קיומנו כבני אדם וכיהודים. קיומם תובע מאתנו להושיט יד אוהבת ואחראית. לשלב ולא לרדוף; לסייע ולא להתעלם; לקבל אל ביתנו הלאומי ולא לגרש אל גורל מתעתע ואכזרי. המאמץ היה חייב להתחיל מזמן; הכרח שהוא יתחיל היום. צריך לפעול לפירוק 'גטאות', לשילוב בעבודה, לפריסת רשת ביטחון חינוכית, תברואתית וכלכלית. צריך לתת להם להיות חלק ממרקם גדול של חברה המבקשת להיות יהודית, לא רק על פי הדמוגרפיה שלה, אלא גם על פי ערכיה. צריך לנטרל את רעל הגזענות ושנאת הזרים המפעפע בעורקינו, ומאיים על חיינו. צריך לעשות זאת בחכמה, תוך חלוקת הנטל בין אוכלוסיות שונות, בנחישות ובתבונה. זה אפשרי. זה חיוני. זה הצו העולה מאנושיותנו וממורשתנו היהודית.
התורה מספרת – דרך סיפורה של חברה מצרית משעבדת ושל חברת בני ישראל המתעוררת לגאולה ולחירות – על האופציות העומדות בפני כל דור ובפני כל עם וחברה. באיזה מהן נבחר? האם נטבע בבוצה הרעילה שבעמקי הים, או נחצה אותו בחורבה ונצעד אל חיי חירות ומצווה?  



ויביאנו אל המקום הזה: תוספת להגדה של פסח תשע"ח

ספירת העומר

בין חמץ ומצה: דברים לספירת העומר 
דברי ימי האנושות מלאים באותות אזהרה כנגד ה'חירות' ללא תנאי, חירות ה'רוצחת את האל' והמדמה לעצמה שהיא 'מעבר לטוב ולרוע' עד שהיא מידרדרת לרע הטוטלי ולעבודת השטן. הם מלאים לא פחות באותות האזהרה כנגד מה שעלולה הדבֵקות במצווה ובאהבת האל לגרום למין האנושי, כשאין בצידה אותו בלם של 'חמץ'. מלחמות קודש, אינקוויזיציה, 'אהבת תורה' רצחנית כל אלה אינם עניינה של היסטוריה רחוקה בלבד, אלא סכנות ממשיות האורבות לפתחנו. הן מסכנות את תרבותנו האנושית, את חיינו הדמוקרטיים ואת עצם קיומנו כעם וכחברה.
אנו מצווים לראות ב'חמץ' וב'מצה' שני יסודות, שבלעדיהם איננו יכולים ואיננו רשאים, לאחוז, לא בחירות ולא בתורה. רק מתוך שילובם המתוח ומתוך האיזון, שכל אחד מהם מאזן את רעהו, נוכל  לעצב את דרכנו כבני אנוש ואת תרבותנו היהודית והישראלית בפתח המאה העשרים ואחת.    

לדרשה המלאה לחצו כאן.

כוונות לספירת העומר

שבוע ראשון - חסד
שבוע שני - דין
שבוע שלישי - תפארת

שבוע רביעי - נצח

שבוע חמישי - הוד
שבוע שישי - יסוד

יום שישי, 23 באוקטובר 2015

נישואים שוויוניים ברוח מסורת ישראל

נישואים שוויוניים ברוח מסורת ישראל

טקס הנישואין הוא מרגעי המשמעות והקדושה המרכזיים המלווים את חייהם הבוגרים של נשים וגברים. השאיפה שרגע זה יבטא את אמונות בני הזוג ודרכי חייו, שוויונות ופתיחות - מציינת זוגות רבים. הללו מוצאים לא-אחת ברבות וברבנים הרפורמים בישראל את המענה לשאיפה נעלה זו.

טקסי הנישואין שאני עורך מבוססים על ערכים אלה. אני מציע לזוגות בסיס מסורתי-מתחדש לטקס זה, המשמש כנקודת מוצא לשיחה ולעיצוב הטקס הייחודי שלהם. זאת, בהתחשב בנסיבות המשפחתיות, בסיפור חייהם ובדרכי הביטוי שלהם. 


טקס הנישואים לזוג גברים   

שיאו של הטקס הוא הכתובה הנכתבת על ידי הזוג ומבטאת את הברית שהם כורתים ואת מחויבותם ההדדית: 
דוגמא לנוסח כתובה (א) 
דוגמא לנוסח כתובה (ב)
דוגמא לנוסח כתובה (ג)

דרשות לפרשת השבוע - ספר ויקרא

קריאתן של פרשות השבוע, ופרשות החגים והמועדים, מצעידה אותנו במסלול מעגלי דרך רובדי התורה והמסורת הפרשנית הצומחת ממנה. מבראשית ועד אחרית, ו...