יום חמישי, 30 בנובמבר 2017

על הניסים ועל ההיסטוריה - חנוכה כחג יהודי מודרני ומרדני

חנוכה הוא חג מודרני, חגן של קבוצות שונות ביהדות זמננו. חנוכה המסורתי היה חג קטן, נטול כמעט סממנים הלכתיים, לוט בערפל באשר למשמעותו ולהיסטוריה שלו. היהדות המודרנית העצימה אותו והציבה אותו במקום מרכזי בלוח השנה העברי. למפעל זה היו שני ענפים. בארצות הנוצריות זכה חנוכה למעמד מחודש כתשובה יהודית - מתקתקה, שטחית מעט - לחג המולד הנוצרי. כשהפרהסיה מתמלאת בסמלי חגם, יכולים יהודים להתכנס אל חגנו. לנוכח האור שהם מפיצים בימי החורף החשוכים, דולקת לנו החנוכיה. 

בהקשר הציוני, ובראש ובראשונה בהקשר הציוני החילוני, חנוכה נעשה חגה של השיבה אל ההיסטוריה, של המאבק כנגד ההשכחה שייחסו למסורת, של ההתחדשות הארצית הגדולה, של הנפש הבריאה הצומחת בגוף הבריא. במרכז החג העמידו "כתבי קודש" שלא היו חלק מארון הספרים היהודי עד כה - ספרי החשמונאים, ההיסטוריה שמספר יוסף בן מתתיהו. תוכנו הרעיוני היה לאומי, חברתי, תרבותי. נוצק מיתוס חדש של חנוכה ושל המקבים. מיתוס זה מעוגן במידה זו או אחרת במחקר ההיסטורי והארכיאולוגי, אך בורר מאלה בקפידה.

חנוכה מצפה לנו, להכרעותינו, לחיינו. איך נחגוג את חג החירות הזה? האם נדע לקשר בינו לבין המאבק על זכויות אדם, שהלוח הכללי מציין באותם ימי דצמבר? מי יהיו גיבורינו ומה תהיינה הגבורות שלכבודן נדליק נר? האם נעצים תודעת התבדלות ואיבה כלפי הגוי והנוכרי, או נכונן השתרשות בעצמיותנו המעניקה לנו כוח להישזר בתרבויות, ברעיונות, בערכים כלל אנושיים? האם נמשיך לשיר כסומים בארובה "לעת תכין מטבח מצר המנבח", או נשכיל להבין שאף את שיר החנוכה יש לרפא, ממש כמו את חיינו שלנו?  

מָעוֹז צוּר יְשׁוּעָתִי
על פי נוסח התנועה ליהדות מתחדשת

מָעוֹז צוּר יְשׁוּעָתִי
לְךָ נָאֶה לְשַׁבֵּחַ
תִּכּוֹן בֵּית תְּפִלָּתִי
וְשָׁם תּוֹדָה נְזַבֵּחַ
לְעֵת תַּשְׁבִּית מַטְבֵּחַ
וּשְׁאוֹן קְרָב תְּשַׁכֵּחַ
אָז אֶגְמֹר
בְּשִׁיר מִזְמוֹר
חֲנוּכַּת הַמִּזְבֵּחַ.

חנוכה בספרות חז"ל וביהודות המודרנית: לקט מקורות  



יום שישי, 23 באוקטובר 2015

נישואים שוויוניים ברוח מסורת ישראל

נישואים שוויוניים ברוח מסורת ישראל

טקס הנישואין הוא מרגעי המשמעות והקדושה המרכזיים המלווים את חייהם הבוגרים של נשים וגברים. השאיפה שרגע זה יבטא את אמונות בני הזוג ודרכי חייו, שוויונות ופתיחות - מציינת זוגות רבים. הללו מוצאים לא-אחת ברבות וברבנים הרפורמים בישראל את המענה לשאיפה נעלה זו.

טקסי הנישואין שאני עורך מבוססים על ערכים אלה. אני מציע לזוגות בסיס מסורתי-מתחדש לטקס זה, המשמש כנקודת מוצא לשיחה ולעיצוב הטקס הייחודי שלהם. זאת, בהתחשב בנסיבות המשפחתיות, בסיפור חייהם ובדרכי הביטוי שלהם. 


טקס הנישואים לזוג גברים   

שיאו של הטקס הוא הכתובה הנכתבת על ידי הזוג ומבטאת את הברית שהם כורתים ואת מחויבותם ההדדית: 
דוגמא לנוסח כתובה (א) 
דוגמא לנוסח כתובה (ב)
דוגמא לנוסח כתובה (ג)

יום חמישי, 22 באוקטובר 2015

תפילות חדשות, תפילות מתחדשות: ברוח ההתחדשות הרפורמית בישראל

דו-שיח בינדתי ותיאולוגיה של שותפות דתית

מצוות הדיאלוג הבינדתי
מאז ומעולם הייתה סוגיית היחס אל דתות אחרות מורכבת ומתוחה. המקרא יודע, ברוב רבדיו והתבטאויותיו, שמחוץ לעם ישראל ישנה רק אלילות - מושחתת, חסרת ערך, פסולה מיסודה. עם עליית הנצרות והאסלאם נוצר מרחב מונותאיסטי גדול, שבו חיו רוב רובם של היהודים. במרחב זה שמשו בערבוביה איבה ואלימות, מזה, והשפעה הדדית ושיח, מזה. כל דת פיתחה יחס שונה אל שתי הדתות האחרות, אולם בכל המקרים היה יחס זה כרוך במידה רבה של תחושת עליונות ובלעדיות, של דה-לגיטימציה (או לפחות ראיית הדת האחרת כנחותה). אלימות דתית קשה ורצחנית, ונסיונות לכפות הצטרפות לדת הדומיננטית שלטו בכיפה. הניסיון ההיסטורי היהודי, בייחוד עם הנצרות, היה זה של פוגרומים, קידוש השם, עמידה על הנפש. מאליו מובן, שבמציאות זו התפתחה איבה עמוקה לדת הרודפת, שנתפסה כגילוי מובהק של רוע. הנצרות נתפשה כ'אדום', היינו עשו המאיים לכלות את יעקב ומסמל את הסטרא-אחרא.

דורנו זכה לחזות וליצור מציאות אחרת מן היסוד. אמנם, גם היום אנו עדים לאלימות דתית ולפונדמנטליזם ממאיר. אולם, לצד אלה מנצים ניצניו של יחס חדש, מכבד, פלורליסטי. הכנסיה הקתולית והזרמים המרכזיים של הנצרות הפרוטסטנטית נטשו מכבר את האמונה שהנצרות "מחליפה" את היהדות ויורשת את בריתה. בכנסיות שונות נערך מאמץ אדיר לפתח שיחה שוויונית ומעמיקה בין הדתות, לפתח עמדה חדשה, רדיקלית, המכירה בדרכים שונות אלוהים.

כל זה מחייב אותנו, היהודים, לנסח מחדש את תפישתנו לגבי הנצרות והאסלאם (ועימן גם דתות המזרח). אנו חייבים להיטהר מהיחס המזלזל, מן האיבה, מאמונת-ההבל כאילו רק אנו עובדי אלוהים ונבחריו. ממש כשם שנצרות דיאוגית, המכירה בערך דתות אחרות, היא נצרות שונה מן-היסוד, כך חייבים להשתנות לעומקם היבטים מכריעים של השקפת עולמנו היהודית. מן הדין, שהשותפות הבינדתית תוליד בקרבנו הבנה חדשה של מקומנו בעולם; הבנה חדשה של היחס בין ברית-נוח לברית-אברהם וישראל; אחריות חדשה לפיתוח דתיות הומניסטית, שוחרת שלום וצדק, פלורליסטית ופתוחה.

דברו אמת, גילוי דעת יהודי על הנצרות ועל נוצרים (חובר בידי ארבעה אישי רוח יהודים; בארה"ב עברית: יהוידע עמיר)

מאמרים ומסות תיאולוגיות שלי:

פרסומים: ספרים, תרגומים ומאמרים מחקריים והגותיים


מרדכי מרטין בובר, אני ואתה (עברית: יהושע עמיר; עריכת תרגום: יהוידע עמיר)

יהוידע עמיר, קול דממה דקה: מחשבות אמונה וביקורת, תל אביב: ידיעות אחרונות, 2009.

הגותו של פרנץ רוזנצוויג:
Rosenzweig's Notion of Sermon
Rosenzweig's Büchlein as a Prolegomena
הקדמה לספר "פירושי פרנץ רוזנצוויג לשירי רבי יהודה הלוי"
Die Offenbarung nach den Quellen des Judemtums

הגותו של נחמן קרוכמל:
העברית כלשון להגות פילוסופית (עיון בכתיבתם העברית של קרוכמל ושל שד"ל).


פילוסוסופיה יהודית כטיול סנטימנטלי (ביקורת ספרו של הילארי פטנאם, פילוסופיה יהודית כמדריך לחיים).
הזדהות ביקורתית: על נפתולי הידידות בין ש.ה. ברגמן למ.מ. בובר.
ונברכו בך כל משפחות האדמה (הקדמה לספרו של מרדכי קפלן, דת האומיות המוסרית: תרומת היהדות לשלום העולם).
הרב סולובייצ'יק כסוכן תרבות (קריאה ביקורתית ב"איש האמונה הבודד"). 
על פלורליזם ועל חינוך יהודי (עיון פילוסופי במושגי הערך: חינוך, יהודי פלורליסטי והשפעותיהם ההדדיות). 

יום רביעי, 21 באוקטובר 2015

דרשות ודברי תורה

קריאתן של פרשות השבוע, ופרשות החגים והמועדים, מצעידה אותנו במסלול מעגלי דרך רובדי התורה והמסורת הפרשנית הצומחת ממנה. מבראשית ועד אחרית, ושוב אל הראשית. פרשות השבוע מעניקות לכל שבת את תכניה הייחודיים. הן והפטרותיהן קוראות לנו ללמוד וללמד, לשמור ולעשות, לחדש ולקיים את מצוות-חיינו שלנו. 


 פרשת ויצא: 


פרשת וישלח:

גדולתו של רגע הפגישה והפיוס בין האח שרימה לאח שרומה הלכה והתמסמסה. יעקב הגיע "שלם" עיר שכם, ומיד אחר כך החלה שוב ההידרדרות. דברי האיש-המלאך לא התקיימו במלואם. שלא כאברהם, שמרגע שהתחלף שמו שוב לא נקרא אברם, יעקב לא נעשה במלואו לישראל. הוא המשיך להיות גם יעקב, בעיקר יעקב. אבל גם גדוּלה שהתמסמסה עשויה להיות גדוּלה, גם החלפת שם שפעלה פעולה חלקית – כוחה עמה. אבי האומה, השב לבנות את חייו בארצו, הוא יעקב והוא ישראל, הוא המבטא את חולשתו הטרגית של הראשון ואת עוז רוחו המרומם של השני. מורשתו – מורשת כפולה היא.
דמויות מופת עשויות להלהיב אבל הן יכולות ללמד מעט מאוד, שהרי אנו בני אדם ממשיים. יעקב-ישראל, האיש הטרגי והמסוכסך ההוא, יכול באמת ובתמים להיות אבי האומה. אנו, צאצאיו, נצטרך להחליט מי היה הוא לנו, מה הייתה דמותו. אם נעקוב, נבוא במרמה, נמנע חסד – נגזור עליו להישאר יעקב. אבל אם נדע לשרות עם אלוהים ואנשים, לדבוק בדרך הצדק והשלום, בדרך האמת והחסד, נכריז עליו כישראל. בבחינת "לָמָּה תֹאמַר יַעֲקֹב וּתְדַבֵּר יִשְׂרָאֵל נִסְתְּרָה דַרְכִּי מֵה' וּמֵאֱלֹהַי מִשְׁפָּטִי יַעֲבוֹר: הֲלוֹא יָדַעְתָּ אִם לֹא שָׁמַעְתָּ אֱלֹהֵי עוֹלָם ה' בּוֹרֵא קְצוֹת הָאָרֶץ ... נֹתֵן לַיָּעֵף כֹּחַ וּלְאֵין אוֹנִים עָצְמָה יַרְבֶּה ... וְקוֹיֵ ה' יַחֲלִיפוּ כֹחַ יַעֲלוּ אֵבֶר כַּנְּשָׁרִים יָרוּצוּ וְלֹא יִיגָעוּ יֵלְכוּ וְלֹא יִיעָפוּ" (ישעיהו מ, כז-לא).

וישב:
אדוני אלהים דבר - מי לא יינבא
מקץ:
יש תקווה לאחריתֵך

על הניסים ועל ההיסטוריה - חנוכה כחג יהודי מודרני ומרדני

חנוכה הוא חג מודרני, חגן של קבוצות שונות ביהדות זמננו. חנוכה המסורתי היה חג קטן, נטול כמעט סממנים הלכתיים, לוט בערפל באשר למשמעותו ולהיסטו...